סיפור קטן על בית גדול

קודם היו התריסים והדלתות.

אחר כך הוסיפו להם רהיטים.

ועוד רהיטים

ורק אז בנו מסביבם קירות.

ואז היה בית.

ואלה תולדות הבית המקסים של משפחת רוזן בישוב אשחר. ולמה הלכו מהפנים אל החוץ? מסיבה מאד פשוטה. כדי לוודא שנשאר כסף לרהיטים. שהרי בדרך כלל, קודם כל בונים את הבית. משקיעים כסף בקירות, גג, רצפה, ובסוף לא נשאר כסף לרהיטים. וזה בדיוק מה שאיילת ושי רצו למנוע.

איילת ושי חיפשו מעצבת לבית החדש. וככה הם הגיעו למירב זוהר ואלי.

ואז התחלנו לבנות את הבית שלהם.

את התריסים והדלתות הבאנו מואדי ניסנס. מאדם מיוחד שקוראים לו טוני אשחר (והקשר בינו לישוב של איילת ושי מקרי לחלוטין). טוני אוסף חלקי ריהוט וחפצים מבתים בפירוק, ויוצר מהם דברים חדשים לגמרי. די מובן מאליו שאני אתחבר למישהו כזה. לא?

את הרהיטים אספנו במשך שנה וחצי בכל מיני מקומות. ואחרי שראו כי טוב, התחילו בני הזוג רוזן לבנות גם את הבית. וכמובן, שזה לא יהיה סתם בית. הוא הרי צריך להתאים לרהיטים. ולכן גם הבית בנוי על השילוב המנצח של ישן וחדש. וכל אלמנט שבו נועד לחדד ולחזק את השילוב הזה. מהטיח שעל הקירות ועד עיצוב החצר הפנימית. מכירים את התחושה כשיש בגד ישן שאי אפשר להניח לו? והוא הכי אהוב, ונוח, ומתלבש עליך בצורה הכי מתאימה ונכונה? אז זאת התחושה שהבית הזה נותן.

ובעצם, זו המשמעות של בית. לא?