יום שלישי, 19 באוקטובר 2010

טיול השווקים לאנגליה - זה קורה!

שלום לכולכם
אני כל כך מתרגשת.
הנסיעה לאנגליה תופסת תאוצה. זה מדהים. מירב ואני מגלגלות את הרעיון הזה כבר כמה חודשים, ופתאום, תוך יום הדברים קורים. מה שאומר, שעוד פעם צדק שלמה המלך, וכנראה שלא סתם אומרים עליו שהיה מאד חכם – "לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לַכֹּל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם"




וכנראה שעכשיו הגיע הזמן הנכון למימוש החלום הזה.
ואתם יודעים איך זה. מתחילים עם משהו קטן, ופתאום הדברים תופסים כיוונים אחרים ומגיעים לכל מיני מקומות חדשים ומסקרנים ומפתים.
אז אני מתכבדת להציג בפניכם את התוכנית המעודכנת והמפורטת:


 ואמנם גיחת השווקים תתרחש בעוד כחמישה חודשים. אבל את ההחלטה צריך לקבל עכשיו.
אתם יודעים, יש אילוצים. וכדי שנוכל לעמוד בתמחור המיוחד הזה חייבים להזמין כרטיסי טיסה ומקומות לינה כבר עכשיו. השווקים לעומת זאת – מחכים לנו בכליון עיניים יחד עם הפסטיבלים,
החנויות המיוחדות, הטירות וכל השאר.
ונמשיך עם החכם באדם
עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר - אז נשתוק ונראה לכם עוד כמה תמונות מהמקומות המדהימים שנהיה בהם




ועם אותו חכם גם נסיים

וְרָאִיתִי כִּי אֵין טוֹב מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו כִּי הוּא חֶלְקוֹ כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָיו

באמת חכם. אה?





יום חמישי, 7 באוקטובר 2010

שוק הפשפשים והצעה שלא ניתן לסרב לה

לפני כחצי שנה נסענו מירב ואנוכי לטיול שווקים באנגליה. מירב היא מירב זוהר, מעצבת שאני מאד אוהבת את העבודה שלה, והיא את שלי, כך שיוצא לנו לעבוד הרבה ביחד. הסיבה הרשמית לנסיעה היתה לבקר משפחה. אבל מהר מאד אופי הטיול קבל תפנית חדה, ובמקום לשבת כל בוקר בנחת, לשתות תה עם חלב ולאכול פרוסת אינגליש קייק, פסענו נמרצות לחקור שווקים חדשים.
כמו זה למשל
   או כמו זה

לפעמים אני שואלת את עצמי למה קוראים לשוק פשפשים בשם הזה. האם זה מלשון לפשפש? כי הרי חלק גדול מהתענוג הוא לחפש ולמצוא אוצרות. או שזה מלשון "פשפשים". כי בדברים ישנים עסקינן ולך תדע מה תמצא שם. ויכול להיות שזה שילוב של שניהם. ואז כבוד לשפה העברית. תודו. מתוחכם. באנגלית זה flea market ואין התחכמויות. כי באת מ flea ותחזור אל ה flea ובדרך הכל יפה להפליא.
כמו בתמונות האלה למשל:











רבות סופר ונאמר על חווית השהות בשוק הפשפשים. וכה רבים הם האנשים שאחת מחוויות החופש המובחרות שלהם היא הסתובבות נינוחה בין כל הדברים הצבעוניים, ישנים, מיוחדים, נוסטלגיים והמפתים האלה. וישר אני נזכרת בסרט "נוטינג היל" ובאווירה העליזה והצבעונית שלו.
ובזמן האחרון התחיל להתבשל אצלי רעיון. מהסוג של הרעיונות הפשוטים האלה שהם בעצם הכי טובים ואתה לא מבין איך לא חשבת על זה קודם. אנסח את זה בזהירות. אני הולכת לארגן קבוצה של עד שמונה אנשים לטיול משותף בשווקי פשפשים באנגליה. אה? מה אתם אומרים?
בשלב הזה אני לא אגלה את כל סודות הטיול. מה יש, תסתקרנו קצת. אבל שני טיפים.

א. תסתכלו על התמונות האלה. זה רק קצה המזלג של מה שאני מכינה לכם. תדמיינו לכם. סיור יומי בשווקים הציוריים ומלאי ההפתעות האלה. בהדרכה של מירב ושלי, כולל ביקור בכל מיני חנויות נסתרות שרק המקומיים מכירים. ובאמצע, מנוחה קלילה באחד הפאבים המקומיים עם איזה כוס בירה טובה בין כל האנגלים הנחמדים האלה.

ב. ואיפה נלון? הפתעה! רמז? לא בית מלון!




ומתי זה אמור לקרות? אז זהו. רק שתבינו. העניין הזה כבר בשלבי ביצוע ומתארגנת קבוצה קטנה ומאושרת לנסיעה לאנגליה בסביבות מרץ. אני יודעת שכרגע זה נראה קצת רחוק אבל גיליתי כרטיסים מאד זולים בתקופה הזאת  והחלטתי לנצל את זה.
אז מי שמתעניין, רוצה לדעת עוד פרטים, מבין את גודל החוויה ורוצה לקחת חלק בחגיגה הזאת מוזמן להתקשר אלי לטלפון 052-6462902

תודה בשמי ובשם משפחת המלוכה
היילי








יום ראשון, 29 באוגוסט 2010

סיפור קטן על בית גדול


קודם היו התריסים והדלתות.








אחר כך הוסיפו להם רהיטים.

ועוד רהיטים

ורק אז בנו מסביבם קירות.


ואז היה בית.
ואלה תולדות הבית המקסים של משפחת רוזן בישוב אשחר. ולמה הלכו מהפנים אל החוץ? מסיבה מאד פשוטה. כדי לוודא שנשאר כסף לרהיטים. שהרי בדרך כלל, קודם כל בונים את הבית. משקיעים כסף בקירות, גג, רצפה, ובסוף לא נשאר כסף לרהיטים. וזה בדיוק מה שאיילת ושי רצו למנוע.

איילת ושי חיפשו מעצבת לבית החדש. וככה הם הגיעו למירב זוהר ואלי.

ואז התחלנו לבנות את הבית שלהם.

את התריסים והדלתות הבאנו מואדי ניסנס. מאדם מיוחד שקוראים לו טוני אשחר (והקשר בינו לישוב של איילת ושי מקרי לחלוטין). טוני אוסף חלקי ריהוט וחפצים מבתים בפירוק, ויוצר מהם דברים חדשים לגמרי. די מובן מאליו שאני אתחבר למישהו כזה. לא?
את הרהיטים אספנו במשך שנה וחצי בכל מיני מקומות. ואחרי שראו כי טוב, התחילו בני הזוג רוזן לבנות גם את הבית. וכמובן, שזה לא יהיה סתם בית. הוא הרי צריך להתאים לרהיטים. ולכן גם הבית בנוי על השילוב המנצח של ישן וחדש. וכל אלמנט שבו נועד לחדד ולחזק את השילוב הזה. מהטיח שעל הקירות ועד עיצוב החצר הפנימית. מכירים את התחושה כשיש בגד ישן שאי אפשר להניח לו? והוא הכי אהוב, ונוח, ומתלבש עליך בצורה הכי מתאימה ונכונה? אז זאת התחושה שהבית הזה נותן.
ובעצם, זו המשמעות של בית. לא?