סיפור קטן על בית גדול

קודם היו התריסים והדלתות.

אחר כך הוסיפו להם רהיטים.

ועוד רהיטים

ורק אז בנו מסביבם קירות.

ואז היה בית.

ואלה תולדות הבית המקסים של משפחת רוזן בישוב אשחר. ולמה הלכו מהפנים אל החוץ? מסיבה מאד פשוטה. כדי לוודא שנשאר כסף לרהיטים. שהרי בדרך כלל, קודם כל בונים את הבית. משקיעים כסף בקירות, גג, רצפה, ובסוף לא נשאר כסף לרהיטים. וזה בדיוק מה שאיילת ושי רצו למנוע.

איילת ושי חיפשו מעצבת לבית החדש. וככה הם הגיעו למירב זוהר ואלי.

ואז התחלנו לבנות את הבית שלהם.

את התריסים והדלתות הבאנו מואדי ניסנס. מאדם מיוחד שקוראים לו טוני אשחר (והקשר בינו לישוב של איילת ושי מקרי לחלוטין). טוני אוסף חלקי ריהוט וחפצים מבתים בפירוק, ויוצר מהם דברים חדשים לגמרי. די מובן מאליו שאני אתחבר למישהו כזה. לא?

את הרהיטים אספנו במשך שנה וחצי בכל מיני מקומות. ואחרי שראו כי טוב, התחילו בני הזוג רוזן לבנות גם את הבית. וכמובן, שזה לא יהיה סתם בית. הוא הרי צריך להתאים לרהיטים. ולכן גם הבית בנוי על השילוב המנצח של ישן וחדש. וכל אלמנט שבו נועד לחדד ולחזק את השילוב הזה. מהטיח שעל הקירות ועד עיצוב החצר הפנימית. מכירים את התחושה כשיש בגד ישן שאי אפשר להניח לו? והוא הכי אהוב, ונוח, ומתלבש עליך בצורה הכי מתאימה ונכונה? אז זאת התחושה שהבית הזה נותן.

ובעצם, זו המשמעות של בית. לא?

כשואן סטראטן פגש את דה מרקס

החברות שלי עם אריאל היא די חדשה. פחות משנתיים. אבל היא מסוג ההיכרויות, שעל הרגע הראשון אתה בתחושה שבעצם היכרתם כל החיים. מכירים את ההיכרויות האלה?

כשהכרנו, אריאל בדיוק חזר לארץ אחרי 20 שנות גלות מרצון באנגליה. בן אדם לא גר באנגליה בהתנדבות, אם אין לו את חוש ההומור המתאים. ולאריאל יש. מה שעוד יש לו, הן היכולת וטביעת העין לזהות את היופי שבג'אנק. וזה מה שחיבר ביננו.

ולמה אני מספרת לכם דווקא עליו? או. משתי סיבות:

אריאל הוא צלם מאד מוכשר. הוא מצלם אופנה, מוסיקאים, פרסומות. עבד שנים עם טובי הצלמים באנגליה. אני כל כך אוהבת את התמונות שלו. תראו למשל את התמונה הזאת. מבט חדש על קונברס. נכון?

והנה עוד סיבה. לאריאל ולקרין יש צימר מדהים בחוף הבונים. וכשהם בנו את הצימר, יצאנו ביחד למסע חיפושים אחרי הריהוט המתאים, בחרנו ביחד את הפריטים, חשבנו ביחד איפה כדאי לחפש, מה כדאי לבחור ובעיקר צחקנו המון עד שהגענו להחלטה לגבי ה look המתאים. ומה שיצא זה שילוב אקלקטי של רהיטים ישנים צבועים, רהיטי וינטג' ורהיטים חדשים, צילומים מקוריים של אריאל ואפילו מייבש שיער משנות ה 60 שמצאתי באחד מטיולי השווקים שלי בלונדון  ב  Spitalfield.Market. גם חווית D.I.Y של אריאל היתה שם, שיצאו ממנה מדפים, ידיות למטבח, וספסל מקרשי בניה. התוצאה של המסע הזה הוא משהו שלם ומקורי עם המון תשומת לב ואהבה לכל פרט ולמקום עצמו. והחוויה שלי מכל זה היא שלmemorable experience!!!

והנה קצת תמונות מצימר חוף הבונים. פרט טריוויה קטן. שימו לב לתמונת הפורטריט. זוהי תמונתו של שחקן הכדורגל הצרפתי האגדי אריק קנטונה. ממליצה לכם בחום לראות את הסרט המקסים "מחפשים את אריק" looking for Eric שבו אריק קנטונה מופיע בתפקיד עצמו.

אה. ועוד לא סיפרתי לכם ששם המשפחה של אריאל הוא ואן סטראטן. כן. אבל זה כבר נושא לפוסט נפרד.

אז עכשיו תתרווחו, תנשמו עמוק, תישענו אחורה, ותהנו מהתמונות המדהימות של אריאל.

האתר של אריאל

ומהצימר המדהים שלו בחוף הבונים

צימר חוף הבונים

להתראות ושבת שלום!

חוויות מהשוק - חברים, לקוחות והפתעה!!!

זהו. אנחנו אחרי השוק. השוק הבא יהיה בסוף אוגוסט - ובסימן החגים המתקרבים ובאים (סתיו, אוויר, רוח - זה כל כך חסר לי בחום הזה).

התרעננות קלה

רציתי לספר על כמה דברים שחשבתי עליהם בעקבות השוק, והם כולם קשורים זה לזה.

חברים. הגיעו חברים שלי מכל מיני מקומות ו/או תקופות שלי בחיים. אני תמיד אוהבת את החברים שלי. אבל במקרים כאלה - אפילו יותר. ודרך אגב, גם חברים חדשים שלי מהפייסבוק הגיעו. מאד מרגש לגלות את הפנים שמאחורי הספר (באנגלית זה נשמע יותר טוב... the face behind the book ).

לקוחות. הגיעו לקוחות שהם גם חברים וחברים שהם גם לקוחות. יש משהו בעבודה המשותפת עם הלקוח ובתהליך שאנחנו עוברים ביחד בעבודה על הרהיטים שגורם להתקרבות, לסוג של היפתחות. יש כאלה שהקשר אתם קצת יותר אישי, ויש כאלה שפחות. אבל תמיד יש בו גם משהו אישי. וזה אחד הדברים שאני כל כך אוהבת ונהנית מהם בעבודה שלי.

שיתופי פעולה. אצלי, הם בדרך כלל קשורים לשני הדברים שדברתי עליהם קודם. לחברים וללקוחות. שיתופי הפעולה שלי נוצרים בדרך כלל עם חברים ו/או לקוחות, או שבעקבות שיתוף הפעולה - נוצרו חברויות חדשות. ולכן, הם תמיד עם אנשים שאני אוהבת, גם באופן אישי, וגם את מה שהם עושים. וזה תמיד משמח אותי כשהתחושה הזאת היא הדדית. יא, איזה כייף. גם הם אוהבים אותי ואת מה שאני עושה. לא משנה כמה שנים אני אהיה בתחום, זה תמיד ירגש אותי מחדש.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? או. זה למה.

te tea מיקי מ

שיתוף פעולה אחד - בשוק ארחתי את te tea של מיקי וארנון. מיקי וארנון הם חברים טובים שלי, שחזרו לארץ אחרי שהות של 16 שנים בארה"ב, שם ניהלו בית תה שהציע כ 100 סוגים שונים של תה אורגני. ועכשיו הם מביאים את זה לארץ. בשוק מיקי אפשרה לנו לטעום ולהכיר כמה סוגים של התה. והאמת, זה לא רק התה עצמו. זו כל חווית ההגשה, האסתטיקה של הכלים, האווירה שזה משרה (כמה שהצלחנו להנות מזה בחום המהביל שהיה באותו יום ששי). והתה - כל כך טעים.

שיתוף פעולה שני - אתם בטוח מכירים את מסעדת רוטמן בלוטם. מסעדה נהדרת. העיצוב המקסים, הפריטים המדהימים שמאיה רוטמן מביאה לשם (הייתי לוקחת בשמחה כל פריט ופריט...), שלא לדבר על האוכל המאד מאד טעים.

לקוח מרוצה ברוטמן

אז הנה ההפתעה. כדי להשלים את חווית הביקור בלוטם, לאחר שביקרתם בסטודיו שלי, ורכשתם את מה שהכי מצא חן בעיניכם, אתם מוזמנים לקפה (על חשבוני), מול הנוף המדהים של הגליל אצל רוטמן.

ואני מקווה ובטוחה שהביקור הזה יהיה חוויה אמיתית.