שש נשים, ששה ימים וששה שווקים. וביום השביעי – שבת אלוהים מכל מלאכתו, וגם אנחנו.
ומה היה לנו בששה ימים האלה? (אנא נסו להתגבר על האסוציאציה למלחמה ההיא).
אחד בית מקסים ממש שתי דקות מחוף הים.
אחד תינוק מקסים וממכר, שקוראים לו גפן, בנה של ליאת, שהזמין לטיול את אמא וסבתא.
אחת עגלה של גפן, ששמשה אותנו בגבורה ובנאמנות , ועזרה לנו בכל רכישותינו, ולולא היא לא היינו מצליחות לסחוב כל כך הרבה דברים.
 |
| אמא, סבתא והעגלה |
 |
| העגלה וכל הרכישות. נראה אם תצליחו לגלות איפה גפן |
מאה (קצת מוגזם, אבל לא נהיה קטנוניים...) בתי קפה, אבל אחד יחיד ומיוחד – בית הקפה השכונתי. ממש מול הבית. בית קפה צבעוני של קהל הגייז המקומיים, עם ריהוט מיוחד, טיפוסים מיוחדים ו... שש נשים ישראליות שלא יודעות על מה להסתכל קודם.
 |
| שימו לב לליידי הזאת. היישר ממשפחת האצולה |
אחד פסטיבל ברייטון, עם המון מופעי רחוב, ליצנים, אומנים והבונוס המרכזי, בדיוק בערב יום הזכרון, כשאנחנו מסתובבות ככה עם כובד בלב, ופתאום הגענו לפארק, ובפארק הזה, קבוצה של צרפתים תלו לפידים על העצים והמראה הסוריאליסטי הזה היה בדיוק מה שהיינו צריכות באותו ערב.
שני Car Boot Sales ובתרגום חופשי – מכירה הישר מהבגאז' (תא המטען בשפתו של בן יהודה) ללקוח/ה הנרגש/ת. מכירת בגאז' אחת היתה בפורד והשניה בברייטון. לא יאמן כמה דברים יכולים להכנס בבגאז'. חיים שלמים. מזכיר לי. אני מכירה מישהו ששם בבגאז' שלו את החפצים שכבר אין להם מקום בבית, אבל הוא עדיין לא רוצה לזרוק אותם. הוא שאמרתי. חיים שלמים!
אחד פנס בודד בקצה שכונה, ואחת היילי שיושבת לנוח.
בקרוב חלק ב' של "ששה ימים בברייטון" שבו יסופר על כובעים, חנות עתיקות, הגינה של חנות העתיקות, קריאת מחשבות וקצת רמזים לגבי טיול השווקים הבא. שבת שלום!
נראה שהיה מקסים וממש נהנתן...
השבמחקמחכה בקוצר רוח להמשך