בעלת הבית ממשיכה להשתגע. מצא חן בעיניה. מכירת סוף עונה חלק ב'

וואו. איזה תגובות נלהבות קבלתי על הפוסט הקודם. כל כך הרבה טלפונים, התעניינות, מבקרים. למרות שאני כבר שנים בתחום הזה, אני לא מפסיקה להתרגש ולהתפעל מפידבקים כאלה מפרגנים. לגמרי לא מובן מאליו.

טוב. אז אחרי הפתיחה המרגשת הזאת, ניגש לעבודה. והנה פריטים נוספים המוצעים למכירה במסגרת "עם איזה פריט ישן חדש במחיר בלתי ניתן לסירוב נתחדש בשנה החדשה הבאה עלינו לטובה"?

נתחיל בארונות, כונניות, מקומות אחסון (שיהיה איפה לאפסן את כל הפיצ'פקאס)

   
    ונמשיך עם מבחר כורסאות (צריך קצת לנוח. נכון?)



הכובע לא למכירה. מה אנחנו, חנות כובעים?



  ומה עם שולחן או שניים? חוץ מזה, ראיתם  פעם מכירה הגונה של חפצים יד שניה בלי קצת פיצ'פקאס?



זה הולך הישר למשפחת האצולה הפולנית



והגענו לשלב תערוכת הבקבוקים. פעם היו עושים אותם מזכוכית. לפני שחשבו על האוזון, המיחזור, והירוק היה רק הדשא של השכן או הצללית שהנשים שמו בעיניים כשיצאו לשכנים לשחק רמי.

  והודעה אחרונה. לטיול שוקי הפשפשים בברייטון בתאריכים 21-28.10   

  נשאר מקום אחד בלבד. מי תהיה המאושרת???

בעלת הבית השתגעה - מכירת סוף עונה

חום יולי אוגוסט בשיאו, הכל רטוב, לח ומהביל. אבל רואים כבר את ספטמבר באופק. ורק מלהגיד "ספטמבר" אפשר להתחיל להרגיש משבון רוח סמלי ביותר.

ואנחנו פנינו אל השמש העולה ואל השנה החדשה שעומדת בפתח. ולכבוד השנה החדשה, מכירה מרגשת וחגיגית של כל הפריטים שבסטודיו. עד הפריט האחרון. המטרה - להשאר עם סטודיו ריק ומוכן לקראת הפריטים החדשים שיגיעו עם השנה החדשה.

"בעל הבית השתגע". תמיד רציתי להגיד את זה על עצמי. והנה ההזדמנות. חוזרת שנית: "בעלת הבית השתגעה"!!! מכירה כללית של כל הפריטים בסטודיו, במחירי מבצע אטרקטיבים, מפתים, חד פעמיים וליתר בטחון גם בצרפתית

!!! Des prix très attractifs !!! tres tres 

ועכשיו לתמונות. יושבים?

   ומה עם קצת רהיטים לחדר הילדים? בבקשה:

   ונחזור לסבב ב' של כל מיני רהיטים:

אוריגינל, לפני שיפוצים

גם זה בא ככה מהבית

   ולסיום - חידה! מצאו את ההבדלים בין שתי התמונות:

   בין הפותרים נכונה תוגרל ילדה (סתם, סתם)

  

 הדוגמניות:

   מימין, טל ואן סטראטן, בתו של אריאל, הצלם שצילם את כל התמונות בבלוג הזה. טל עשתה גם את הסטיילינג של יום 

   הצילומים!

   משמאל, מאיה צ'סניק, בתה של נורית, שעובדת אתי בסטודיו. מאיה עוזרת לנו הרבה בצביעה ורוכשת נסיון בחידוש

   רהיטים ישנים!

   בקרוב בלוג נוסף עם המון פריטים נוספים.

   שבת שלום ושיהיה רק טוב

   היילי

   הודעה חשובה: לטיול שוקי הפשפשים בברייטון בתאריכים 21-28.10 

   נשארו שני מקומות אחרונים!!! יכול להיות שזה הטיול האחרון לעונה זו. כל

   הקודמת זוכה!

פגישה מקרית עם תוספות

הבוקר דווקא התחיל כרגיל. הגעתי לסטודיו מוקדם כמו תמיד ובתכנון היה צביעה, שיוף ועוד צביעה של כמה רהיטים שנמצאים על שולחן הניתוחים. אה, סליחה. העבודה.  ואז היה צלצול. בטלפון היה אחד הלקוחות שמסביר שאין ברירה, אבל אני חייבת להביא לו היום את הרהיט שהשאיר אצלי לשיפוץ. משופץ כמובן.

   זאת היתה תחילתה של האודיסאה, שלא אכנס לפרטיה המיגעים שהובילה אותי לביקור לא מתוכנן אצל בני, ג'ואי (כמו 
   ג'ואי של בוב דילן!), הסטודנט התל אביבי.  אתה בטוח שאני יכולה להחנות כאן את המכונית? שאלתי את ג'ואי ביאוש,
   אחרי 10 סיבובים מסביב לשכונה, מוכנה לשלם בשביל תשובה חיובית. כן, ענה לי בבטחון של צעיר שרוצה להרשים את
   אמו הפרובנציאלית בשליטתו ברזי העולם הגדול. אז ישבנו לנו במרפסת, האזנו לבוב דילן שג'ואי כל כך אוהב, נסינו
   להפיק את המקסימום מרוח בין הערביים שגם היא לא ממש יכולה ללחות התל אביבית ושקענו לנו בשיחה נעימה וזורמת.

גראפיטי של בוב דילן בניו יורק

הנסיכים שלי - ג'ואי מימין ונדיר משמאל

    השיחה גלשה לנושא האהוב על שנינו - התכונות
    המשותפות לנו. ובראשן - הבלגן הזה שיש לנו במוח
    שגורם לנו להקלע לכל מיני מצבים הזויים שרק אנחנו
    מסוגלים לקבל אותם בהבנה ובסלחנות,
    ורק אנחנו חושבים שהם מצחיקים.
    אין לך מה לדאוג הרגיע אותי ג'ואי כששמענו צפצוף
    מלמטה  ואפילו הציץ מהמרפסת כדי לוודא שיש
    בסיס לוודאות הזאת. כשהגיע הזמן להתחיל לחזור
    הביתה ירדתי למטה כולי זורחת מתענוג ושמחה על יד
    המקרה שזמנה לי את החוויה האמהית הזאת וידי
    שהחזיקה את מפתח המכונית קפאה. פשוט לא היה לאן
   להכניס את המפתח. כי למעשה, לא היתה שם
   מכונית. לפחות לא שלי.
   עכשיו אני כבר בבית. אחרי שנסענו למגרש גרירת
   המכוניות, שלמנו את הקנס, נתקלנו בפקידה ארוכת
   ציפורניים שתהתה על שלוותי הגלילית (נשמה, אין לך 
   מושג   איך כולם צועקים, וכועסים, וטוענים שהם חנו
   במקום מותר.
   אני אומרת לך מותק, תכתבי מכתב למשטרה ותסבירי להם
   שרק באת לבקר את הבן, ואת לא מכירה את החוקים בתל
   אביב. אולי הם יסלחו לך הפעם) וחטפנו התקפת צחוק.
   הכייף הגדול היה לעשות את כל המסלול הזה עם ג'ואי,
   לצחוק ביחד, לדעת שכאלה אנחנו, כל אחד מזהה את עצמו
   אצל השני ויאללה, זה כולה כסף. מה זה לעומת בילוי כזה
   ביחד.

   ולסיום, קליפ מקסים של בוב דילן, אהבתו הגדולה של ג'ואי (נחת. רק נחת!)

    בפוסט הבא - הזרקור יאיר על ויסאם, הרפד הקבוע שאני עובדת אתו, דור שני לרפדים מסכנין. הנה תמונות של שתי
    יצירות שלו.
    יצירה א - הכי חשובה וחד פעמית:

    יצירה ב' - תראו איזה יופי של עבודה!

   להתראות בשמחות, היילי.

   נ.ב.ח.ב (נ.ב. חשוב במיוחד!!!)

   נשארו שני מקומות לטיול לברייטון שיוצא בתאריך 16.9. הזדמנות פז למהירי ההחלטה! לא הייתם רוצים להפסיד את
   הכייף הזה. או כפי שאמרה אחת המטיילות -

תודה לקרן שביט על התמונה

   זהו. עכשיו באמת להתראות.

   נשיקות