לוטם - ברייטון - לוטם. טיולי הוינטג' של 2011

ב 2011 נוסד טיול הוינטג' . מרץ 2011 יצא הטיול הראשון חמוש בשמונה נשים נמרצות. מאז היו כבר עוד ארבעה טיולים!

ושימו לב לחדשות הבאות:
* הטיול לאפריל כבר סגור.
* נשארו שלושה מקומות לטיול במאי. זה שכולל גם את אמסטרדם. בנות!!!
* אה, ולפני שאשכח. נוכח הביקוש הגדול (טפו טפו טפו) תצא עוד קבוצה במאי! בתאריכים 25-31/5. מוזמנות להירשם.
* ובלי לחץ, אבל חייבים להירשם מעכשיו, לכל המעוניינות לצאת לטיול ליל בספטמבר 2012!!! 
לפרטים ולהרשמה לחצו כאן

אז לכבוד שנת 2012 שבאה עלינו לטובה, החלטתי להעלות פוסט שיתמקד בא/נשים של הטיול. הנשים שיצאו אתי לטיולים האלה במהלך השנה, חלקן בשביל החוויה והסקרנות, חלקן גם כי זה העיסוק שלהן, כולן מכורות לעתיקות, פשפשים ווינטג', הטיפוסים הציוריים שפגשנו בטיולים - קולאז' של אנשים. כי את המקומות כבר ראינו בפוסטים הקודמים ונראה בטח גם בבאים. אבל האנשים - זה העניין המרכזי.

המודעה לטיול הבכורה

"הי היילי!

מצאתי שתי דקות של זמן מול המחשב ,אחרי שנפלתי בבת אחת לתוך המציאות של השגרה בבית והטמפרטורות שבחוץ.לא הספקנו להפרד כמו שצריך ביום שני על הבקר.רציתי להגיד שכל כך נהניתי מכל החוויה,זה היה ממש החוויה האולטמטיבית בשבילי.כל יום שווקים ופישפושים,מזג אויר קריר,חברה מעולה ושבוע שלם בלי לשמע כל שתי דקות "אמא..." באמת מילוי מצברים.אני ממש שמחה שזה קרה לבסוף ,לאחר הרבה השתדלות מצדך ושכנועים,היה שווה! תודה!" 

(מכתב מהגר, מבית המלאכה של הגר, טיול ספטמבר 2011 )

וקצת חוויות של שופינג. קצת? טוב נו, ה מ ו ן !!!

טוב נו, אז מה לוקחים?

ומה עם בתי קפה?

"חזרתי עכשיו מפלש בק לטיול שהיה (לא שנחתתי סופית מאז....)
הי כיף כיף כיף וברור שעושים את זה שוב"

(מכתב מאוסי עטר, טיול ספטמבר 2011 )

וגולת הכותרת: נכון שהתמונה קצת מטושטשת. אבל תודו. נכון שאין ספק שהוא קורא את האקונומיסט?

"המטרה הרשמית של הנסיעה היתה טיול שווקים (עתיקות, עתיקות ועוד עתיקות). אבל בעצם זה היה הרבה יותר - טיול משגע, חוויה תרבותית, חוויה חברתית, חוויה של טבע, טעמים, ריחות... והיילי מנצחת על הקונצרט הזה, אמא חיננית ואנרגטית. בשמחה אצטרף שוב לטיול הזה (והיילי יודעת את זה ושומרת לי מקום למאי בשנה הבאה. נכון?)"

(עמליה סלעי מספרת על החוויה שלה. טיול מרץ 2011 )

 "תארו לעצמכם שכונה קטנה, בתים בני 2-4 קומות. רחובות שקטים. כנסיה אחת. מספר כרי דשא וכמה עצים ירוקים. ועכשיו תארו לעצמכם שעל פני כל הרחובות פזורים מאות דוכנים של פשפשים. עתיקות, וינטג', ויד שניה. יש מי שסידרו שולחן ועליו פיזרו את מרכולתם ורבים פשוט פיזרו על הכביש את תופיניהם" (דפנה בונה מוינטג' מאניה על השוק בליל, צרפת, שגם שם הספקנו להיות.)

תאמינו או לא, אבל אל המסע הזה יצאתי ללא מצלמה רשמית (סלולאר לא נחשב...). לא יצאתי עם מצלמה, אבל יצאתי עם צלמת... חברתי, נירית גור קרבי הסתובבה איתי, עם היילי ועם חבורת נשים שבלעה לונה פארק שלם, אל מסע חוויתי בלתי ניתן לעיכול. (מהבלוג של קרן שביט "טוב ויפה" )

ולפני פיזור. ביום ששי הקרוב, 6.1 אהיה בקולאז' סייל של קרן שביט בממגורה של קנה קש בשפיים. מוזמנות להגיע, להנות מהשפע המדהים שיהיה שם ולברר אתי פרטים על הטיולים הקרובים.

מזכירה לכן:

* נשארו שלושה מקומות לטיול במאי. זה שכולל גם את אמסטרדם. בנות!!!
* נוכח הביקוש הגדול (טפו טפו טפו) תצא עוד קבוצה במאי! בתאריכים 25-31/5. מוזמנות להירשם.
* בלי לחץ, אבל חייבים להירשם מעכשיו, לכל המעוניינות לצאת לטיול לליל בספטמבר 2012!!! (כל הבתים ובתי המלון מוזמנים שם כבר מעכשיו:)
לפרטים ולהרשמה לחצו כאן

אז נתראה ביום ששי,
ושנת 2012  נ ה ד ר ת!!!!

היילי

חגיגת האביב בברייטון

באביב הזה נהיה בברייטון.

באפריל, 20-27 לחודש

פסטיבל ארדינגליי, יריד העתיקות הגדול ביותר בדרום אנגליה

ובעיירות ציוריות שופעות ירידי עתיקות וחנויות וינטג'.

 מומלץ להתקשר כבר עכשיו להזמנת מקומות!!!

ובמאי 4-11 בחודש
סוף שבוע באמסטרדם וחקירה לעומק של שוק הפשפשים הגדול והותיק ביותר באמסטרדם ובנוסף ביקור בפסטיבל ברייטון לאמנות, תיאטרון ומוסיקה (להראות שיש לנו קולטורה. לא רק קניות בראש שלנו!) שהשנה תתארח בו ונסה רדרגרייב כמנהלת אורחת!

רוצה לקחת חלק בהרפתקאה הקסומה הזאת? מלאי עכשיו את הפרטים, עם מספר טלפון,  ואתקשר אליך היום. מקסימום מחר.
ביי, היילי

שם מלא
Email
מס' טלפון
תוכן ההודעה
Verification No.

Email form generated by 123ContactForm

100% Upcycled

זה התחיל מזה שהייתי צריכה להעביר את הסטודיו שלי. עוד פעם. בחרתי את המבנה שהיה פעם המכבסה של הקיבוץ. מיחזור פעם ראשונה. 

ואז עמדנו, ארנון, רחל ואני והסתכלנו על דלת הכניסה. אתם יודעים שלדלתות יש הרבה משמעויות פסיכולוגיות. כמו למפתחות. וצריך להתייחס אליהן בכובד ראש. רחל הציעה רעיון, ארנון ואני התלהבנו, ושלושתנו עבדנו על הדלת הזאת יום שלם. פשוט התפרצנו לדלת פתוחה. וזה מה שיצא. מיחזור פעם שניה.

אחרי שעברנו את שלב הדלת. נשאר שלב החלל. טוב. אז מה עושים כאן? האמת? כבר הרבה זמן לא עשיתי משהו חדש. חמישה חודשים ליתר דיוק. ובחדש אני מתכוונת לרעיון חדש. וכשמזמינים אותו הוא מגיע. הרעיון. 

אז התחלנו ארנון ואני, לבנות רהיטים חדשים מחומרים ישנים. פרקנו במרץ רב כל מיני רהיטים ישנים, שבורים, מעצים, ממתכת, מברזל ממה שבא. והתחלנו לבנות דברים חדשים. מיחזור פעם שלישית ורביעית וחמישית - אלי, אלי, שלא יגמר לעולם.

והנה מה שיצא.

כוננית שבנויה משתי כונניות קטנות שחוברו להן יחדיו. דוגמא לדו קיום בשלום

כבר הרבה זמן לא היתה לי כזאת צבעוניות בסטודיו

ספסלים. הספסל הכחול היה פעם דלת. הוא יכול להיות גם שולחן. מה שתבחרו

?רואים את ארנון במראה

פינות נבחרות בסטודיו:

פינה א'

פינה ב'

פינה ג'

פינה ד'

פינה ה'

ועכשיו השידות

שידה אדומה

שידה ורודה

שידה לבנה

ויש עוד המון המון פריטים! אתם פשוט חייבים להגיע. לוטם. פניה שניה שמאלה. אני שם.

ולפני סיום תמונה קבוצתית. ההנהלה והפרולטריון ביחד. כי אנחנו בעד צדק חברתי.

ארנון נורית ואני

ולפני עוד סיום. תודה רבה לאריאל ואן סטראטן המוכשר ביותר על התמונות הנהדרות! זה היה יום צילום כייף במיוחד!

להתראות ב 2012

היילי

אוצרות בחומה - מקום קסום בעכו העתיקה

לפעמים אתה הולך לאיזה מקום, בלי הרבה ציפיות, או עם ציפיות מאד מסוימות ופתאום אתה מגלה משהו אחר לגמרי. ה ר ב ה  מעבר למה שציפית. ואז אתה חוזר משם עם תחושה של תגלית, של התרוממות רוח, של השתאות והתרגשות גדולה. וזו התחושה שהיתה לחברותי ולי בעקבות הביקור במוזיאון "אוצרות בחומה" בעכו העתיקה.

את המוזיאון הקים ומנהל חבר ותיק שלי, דן הורטמן, יחד עם מיכאל לוריא, לפני ארבע שנים. שניהם לוקים באותה תסמונת. אספנים מכורים. ב 40 השנים האחרונות הם ממלאים חללים, חדרים, חצרות ומחסנים בפריטי האספנות שהם רוכשים ואוספים באהבה ענקית. ובעיקר הם אוספים פריטים שקשורים לגליל ולעכו, שמספרים את הסיפורים הקטנים והגדולים, האנושיים והמרתקים של האנשים שחיו באזור במאה השנים האחרונות.

הכל התחיל מזה שדן היה חייב למצוא מקום לכל אוצרותיו. להוציא אותם החוצה. לאחר חיפושים באמת מייגעים, הגיע לעכו העתיקה ומצא את המקום הזה, בתוך החומות, שלפני ארבע שנים שימש סוחרי סמים מקומיים, והיה מוזנח ומטונף. נדרשו הרבה דמיון, אומץ ונחישות כדי לחשוב שמהמקום הזה אפשר ליצור משהו חדש.

וזה בדיוק מה שהם עשו. עם הרבה כריזמה ואמונה דן ומיכאל הצליחו לרתום לעניין אנשים יקרים נוספים, הקימו עמותה, שיפצו, עיצבו וסדרו את המקום – והכל בעבודת התנדבות של כל העושים במלאכה!!! החל מעבודת העיצוב המדהימה של מיכל מזרחי וכלה בעבודות הנגרות והתאורה! 

מיקי מדגימה לנו איך השתמשו בשירותים של פעם

במוזיאון יש שני אגפים. אגף השוק ואגף האוספים. אגף השוק מנצל עד תום את המבנה הארכיטקטוני המדהים של המקום – הקשתות, הנישות החללים הקטנים. האגף מעוצב כרחוב עם דוכנים של בעלי מקצוע – פחח, זגג, נגר, מסגר, בית מרקחת, חייט, נפח וכל דוכן מציג את מרכולתו של אותו אומן. והכל עם פריטים אותנטיים, חלקם נרכשו מעזבונות, חלקם נאספו מאנשים ששמעו כבר על שני האספנים וקראו להם לקחת את מה שהדורות הקודמים השאירו.

כך למשל הנגריה של אברמוב. הנגר הראשון של חדרה. שהיה בעצם עגלן. מה זה עגלן? בונה עגלות. אלא מה? ואיך דן ומיכאל הגיעו אליו? או. אז מעשה שהיה כך היה. דן ומיכאל חפשו תורם לרצפת העץ של המקום. הלכו לנגריית "עץ ועצה". ושם סיפר להם בעל המקום על הדברים שהשאיר סבו. בסופו של סיפור, "עץ ועצה" תרמו שליש מהעץ עבור הרצפה במוזיאון, וגם העבירו את ירושת סבם למקום מבטחים.

בכלל, אומר דן, מתוך האהבה לסיפורים האלה של פעם, לנוסטלגיה, אני מגיע לדברים עצמם. ואת כל המקום הזה הקמתי מתוך הרצון למצוא מקום של כבוד לכל האוצרות האלה.

או בית המרקחת של י. ברימן. בית המרקחת הזה הוקם בשנת 1918. בשנת 1990 פינה נכדו של הרוקח את המקום ודן, שהשמועה הגיעה לאוזניו המיומנות, עט על ההזדמנות הנדירה הזו, ורכש את כל תכולת בית המרקחת, חתיכת היסטוריה אמיתית! שכוללת בין היתר – ספרי רוקח עם מרשמים. שהרי באותה תקופה לא היו תרופות מוכנות.

 והרוקח, כשמו כן הוא, היה רוקח את התרופה לפי מרשם הרופא. ואת מי מצאנו בין הלקוחות שחתמו על קבלת התרופות? את ברדיצ'בסקי, חנה רובינא, בן יהודה, ויש שם גם לקוחה שנקראת "ילדה יפה", כי כנראה כבוד הרוקח, מר ברימן לא ידע את שמה של הילדה והחליט להעניק לה את השם המחמיא הזה.

או למשל, תיק רופא מקורי של דר. קרפונקל. רופא יקה שברח מגרמניה לסין והגיע לארץ בשנות ה 30.  ואנחנו יכולים למצוא בתיק בדיקות דם שביצע הדוקטור וכלי ניתוח שהיה משתמש בהם. או משקפי ראיה עם עדשות שעשויות מתחתית של בקבוקים (!!!). פלא שהם לא ראו כל כך טוב? או שאולי הם ראו הרבה יותר טוב מאתנו? וטלפון שחור עם חוגה שמאחוריו השלט הפסקני : "אין לנו טלפון ציבורי". כי מי חלם אז על טלפון נייד, או אייפון, ודור שלישי היה רק לילידי פלסטינא.

באגף האוספים יש אוספים לפי נושא. חלל של ריהוט דמשקאי, חלל שמציג את תהליך הכנת הקפה בתקופות ובמקומות השנים, מגילת אסתר על קלף מלפני 400 שנים ואותי הכי תפסה פינה שמיועדת לבית החרושת לגפרורים "נור". מקום כבוד ניתן למכתב מתאריך 28.6.38 שנשלח מסוחרי ת"א למנהלי המפעל בזו הלשון: "בזה אנו מביעים לכם את מחאתנו הנמרצת, שאתם דורשים בעד גפרורים מתוצרת בית החרושת שלכם מהשוק העברי ב 50 מיל על כל חבילה יותר מאשר אתם מוכרים את אותה התוצרת בשוק הערבי". צדק חברתי, כבר אמרנו?

במוזיאון מוצגות גם תערוכות מתחלפות. למשל, תערוכת "חפצים מן הבוידעם".  כשמה כן היא. תערוכה של  פריטים נוסטלגיים משנות ה 50 וה 60. המבקרים הגיבו בכזאת התרגשות לתערוכה הזאת, שדן החליט להשאיר חלק מהפריטים לתערוכת קבע. אלי התערוכה הזאת לא כל כך דברה, כי הנוסטלגיה הישראלית היא לא ממש הנוסטלגיה האנגלית. אבל את מיקי ודפנה היה קשה להוציא משם. 

התערוכה הנוכחית היא של שנות טובות. אתם יודעים, אלה עם הנוצצים והורדים והמשפחה המאושרת והציפורים.

המלצה חמה שלי. לכו לשם עם הילדים, והנכדים, ועם הסבתות והסבים, ועם הדור הראשון והשני והשלישי .

השם של המקום קצת מטעה. מוזיאון "אוצרות בחומה". נותן תחושה של עוד מוזיאון עם עתיקות. ובעצם אתה נשאב לרכבת הרים של רגשות, וזכרונות וריחות ומראות. אני חושבת שצריך לשנות אותו. למשהו הרבה יותר אישי. יש לכם רעיון?

וזה האתר שלהם מוזיאון אוצרות בחומה